מקורות הגלישה
מקורה של הגלישה באיים הפולינזים שממוקמים בלב האוקיינוס השקט, מרוחקים מכל יבשת גדולה. הוואי, סמואה, פיג'י, טהיטי, טונגה, איי פסחא, אלו הם רק חלק מאלפי האיים שמרכיבים את פולינזיה. מקור השם : פולי = הרבה נזיה = איים
לפני אלפי שנים, התושבים המקומיים באיים הפולינזים היו אנשי ים, אשר בקיאים בכל רזי האוקיינוס. הם נהגו לשוט על רפסודות בין האיים השונים לשם העברת סחורות, גידולי חקלאות וכו'. המקומיים הפולינזים ניזונו בעיקר מן הים (דיג) וכל חייהם היו תלויים באוקיינוס. הם נהגו להתבונן במשך ימים ולילות בכוכבים ובאוקיינוס בכדי להבין את הקשר שביניהם. במהלך הזמן, הם פיתחו שיטות ניווט מדויקות שמסתמכות על מפת הכוכבים לשם התמצאות בים. הם חקרו את מחזוריות הירח והסיקו כי ישנו קשר ישיר בין אופן חשיפת הירח לבין הגאות והשפל בים. (לדוגמא: ירח מלא = גאות ושפל קיצוניים בכל העולם).
התושבים המקומיים בפולינזיה היו אנשי ים אשר ניזונו מהאוקיינוס
התיעוד הראשון הכתוב לספורט גלישת הגלים נכתב ב-1778 ע"י קצין באונייתו של קפטן קוק, שהפליגה בעולם במטרה לחפש מקומות חדשים, והיגיעה לחופי האי הגדול בהוואי.
קפטן קוק בעצמו לא זכה לראות את הגולשים הראשונים מכיוון שהוא נרצח ע"י המקומיים לאחר שניסה להשתלט על אחד מכלי השייט שלהם. קפטן קוק היה KOOK !!!! ☺
"לעיתים 20 או שלושים מאנשיהם היו שוכבים על לוחות עץ ומכוונים את עצמם בעזרת ידיהם, מחכים לסדרה של גלים. רגליהם היו קרובות אחת לשנייה ומונחות על לוח העץ. הדבר המדהים הוא, כשהיגיע גל, הם דחפו את הלוח לכיוון החוף בעזרת ידיהם, והיו נעמדים עליו, ממש כמו אומנות", כתב הקצין הצעיר שנדהם מהקסם שבגלישת הגלים. "כשהתקרבו לעבר הסלעים שבחוף, הם היו קופצים למים".
"המקומיים דחפו לכיוון החוף בעזרת ידיהם, והיו נעמדים על הלוח, ממש כמו אומנות"
גלישה "ספורט של מלכים" – מסורת עתיקת יומין מהוואי
עד לשנת 1779 גלישה על גלשני עץ בעמידה או שכיבה הייתה חלק בלתי נפרד מהתרבות בהוואי. הגלישה הייתה נפוצה בכל שכבות האוכלוסייה, אולם מנהיגי השבט (צ'יף) נהגו לצאת לגלוש ולהדגים לתושבים הפשוטים כיצד הם מסתגלים לתנאי הים השונים.
מסורת הגלישה הייתה בת מאות שנים והתרחשה עוד הרבה לפני שקפטן קוק היגיע להוואי. למקומיים היו את חופי הגלישה האהובים עליהם והם נהגו לקרוא להם בשמות שונים. הגולשים המומחים נקראו "קהונה". הם היו מזמרים תפילות לבוא הגלים הגבוהים בכדי להוכיח לעצמם ולמשפחותיהם שיש להם את האומץ הנדרש להתמודד עם הים. הצ'יף נהגו לגלוש על גלשני "אולו" באורך 8 מטר בחופים אשר מיועדים רק למעמד הגבוה. התושבים הפשוטים גלשו על גלשני "אליה" באורך 4 מטרים, בחופים המיועדים לשכבות הנמוכות. 
גלישה כ"ספורט של מלכים" בהוואי
מסורת זו המשיכה עד לשנת 1885, השנה בה נסיך הוואי דיוויד קאוונאווקה היגיע לראשונה לארה"ב עם גלשן. הוא הדגים למצילים האמריקאים בסנטה קרוז קליפורניה כיצד גולשים על הגלים, ומאותו הרגע הגלישה היגיעה לארה"ב, שם פניה ישתנו לעד.
ב-1917 היגיע לארה"ב השחיין האולימפי דיוק קהנומוקו שדחף את הגלישה קדימה מכל אחד אחר. דיוק היה לשגריר הגלישה הגדול ביותר ברחבי העולם. הוא הביא עימו גלשנים לאמריקה ולאוסטרליה והציג בפני המקומיים את הספורט החדש. לא עבר זמן רב עד שספורט הגלישה הפך להיות פופולארי מאוד בארה"ב ובאוסטרליה, שם לראשונה החל השימוש בגלשני עשויים מעץ קל משקל בשם "בלזה".
דיוק קהנומוקו מהוואי, שגריר הגלישה הגדול בכל הזמנים
בשנות השישים, סצנת הגלישה כיכבה בקליפורניה ואוסטרליה ומשכה אליה אלפי מכורים חדשים לספורט. עם התמלאות החופים, גבר הצורך אצל הגולשים לצאת ולחפש גלים מסביב לגלובוס. קבוצות גולשים יצאו למסעות גלישה, בחיפוש אחר הגל המושלם.
לכל מקום חדש אליו הגיעו, המקומיים "נדלקו" על העניין וכך בעצם הגלישה התפזרה במקומות מרוחקים ברחבי העולם – אינדונזיה, פיליפינים, אירופה ועוד.
גולשים יצאו למסעות גלישה בחיפוש אחר הגל המושלם…
בשנות השישים, גולש אמריקאי בשם קלארק עלה על הנוסחא לייצור גלשנים מספוג דחוס, בהם משתמשים עד היום.
במהלך השנים הגלישה נפוצה בכל רחבי העולם, והדרישה לציוד גלישה גבר מאוד, מה שהוביל להתפתחות תעשיית הגלישה. כשהדרישה לציוד גברה, החלו להתפתח חברות גלישה שייצרו ביגוד גלישה מקצועי כמו לייקרות גלישה וחליפות גלישה לחורף. מאוחר יותר התפתחה התעשייה וגלשה אל תחומים שונים כגון: ביגוד, מגזינים, מוסיקה, קולנוע ועוד. כל אלו יצרו תרבות אשר מושתת על גלישת גלים.
תולדות הגלישה בישראל
הגלישה בישראל כבר הייתה מוכרת כספורט בצורתו הראשונית בשלהי שנות העשרים, בעיקר בחופי תל אביב, בשתי צורות: האחת, באמצעות החסקות של המצילים ששימשו כגלשנים מסורבלים ומסוכנים, השנייה התייחסה לנערים שהיו בונים לעצמם מקרשים שונים גלשן קצר המתחיל במותנים והלאה עד קצה הזרועות וכך היו מתרוממים עם הגלים ונסחפים במהירות לעבר החוף. פעולה זו נקראה "לתפוס גל". הנערים הגולשים האלה נקראו "תופסי הגלים". את הגלישה המודרנית על פי גרסה אחת הביא לארץ באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20, ד"ר דוריאן פסקוביץ, יהודי ממוצא אמריקאי, שהגיע ארצה לחופשה כשבידיו גלשנים ובלבו תקווה להקים נבחרת גלישה שתייצג את ישראל באליפות העולם. דוריאן מצא לעצמו מצילים בחופי חיפה ות"א (שמאי קנצופולסקי ושאול זינר) ולימד אותם את יסודות הגלישה. לאחר מכן חזר לארצות הברית ושמר איתם על קשר טלפוני. הענף התפתח במשך השנים ונוספו אליו עוד גולשים.
דוריאן פסקוביץ', אבי הגלישה בישראל, כיום בן 85, עדיין גולש
המציל התל אביבי שמאי קנצופולסקי הידוע בכינויו 'טופסי' היה גם עסוק בבניית גלשנים ובהשכרת גלשנים בחופים. היו אלה גלשנים קלים עשויים מחומרי סיבית זכוכית.
חוף פרישמן, שנת 1954, מימין: טופסי, דוריאן פסקוביץ', שאול זינר
בסוף שנות השבעים, מציל ים בשם מוסא החליט גם הוא לבנות גלשני גלים ולהשכירם בחוף הצוק תל אביב, היכן שקייטנת הגלישה קאנטרי נמצאת היום. מוסא נהג להשכיר את הגלשנים לצעירים שנפשם חפצה בריגוש של רכיבה על הגלים.
מנקודת זמן זאת החל עידן הגלישה המודרנית בישראל. במקביל גבר מספרם של המתעניינים בגלישה המקובלת ברחבי עולם ואך הוחל ביצור גלשנים מתוצרת הארץ. בשנות ה-80 סצנת הגלישה בישראל הייתה כבר בשיאה וגם נוספו אופנות גלישה אחרות ובראשן אופנת הגלישה 'גזוז-סאן-שיין', ומוזיקת גלישה נעשתה פופולארית וחלק מהמקובלת. לקראת שנות ה-90 ענף הגלישה בישראל החל לדעוך וזאת עקב מספר שנות "שחיין" בגלים, ולאחר סגירתה של חברת הביגוד 'גזוז-סאן-שיין' בשל נסיגה מ"אופנת הגולשים" בארץ ובעולם.
בסוף שנות ה-90 קיבל הענף דחיפה בזכות שנה מבורכת בגלים והחזיר את הגולשים לים. כחלק מדחיפה זו התחילו גם קייטנות הגלישה בארץ בשנת 1997 ע"י ארגון הגלישה הישראלי ISA – Israel Surfing Association. בשנת 2006 קמה קייטנת הגלישה "קאנטרי" שהיא קייטנת הגלישה הראשונה בחוף בצוק. ענף הגלישה בישראל חוזר ומתפתח. מספר הגולשים בישראל מוערך כיום בכ-50 אלף גולשים ובכל שנה גדל מספר זה. תחרויות נערכות בחופים השונים בזמן גלים לאורך השנה כולה, ובחסות חברות הגלישה המובילות בארץ. התחרויות נערכות בקטגוריות: ילדים, נוער, בוגרים ונשים.
כיום, בתי ספר לגלישה פזורים לאורך חופי ישראל, אולם בי"ס הראשון באיזור תל אביב היה כאן בחוף הקאנטרי, היכן שאנו גולשים היום. אנו גאים להמשיך את המסורת הנפלאה של לימוד הגלישה בחוף הקאנטרי המיתולוגי, וקייטנת הגלישה שלנו נקראת על שמו.
Only A surfer Knows the feeling
